<h1>ארחות חיים הלכ' ביאות אסורות סימן י"ז</h1>
<h2>דף נו:</h2>
הבא על השניות וכיוצא בהן כגון שבא על קרובת חלוצתו או על חלוצתו לא עשאה זונה. כל שנבעלה לאדם שע[ו]שה אותה זונה בין באונס בין ברצון [בין בזדון] בין בשגגה בין כדרכה בין שלא כדרכה כיון שהערה בה נפסלה משום זונה. לפיכך אשת איש שנבעלה לאחר בין באונס בין ברצון נפסלה לכהונה.
<h2>דף נט:</h2>
כתב הרמב"ם ז"ל קודם מתן תורה היה אדם פוגע באשה בשוק אם רצה הוא והיא נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך לו וזו היא הנקראת קדשה משנתנה תורה נאסרה שנאמר לא תהיה קדשה. לפיכך הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה מן התורה לפי שבעל קדשה. עוד כתב ז"ל מפי השמועה למדו שהזונה האמורה בתורה היא כל שאינה בת ישראל או בת ישראל שנבעלה לאדם שהיא אסורה להנשא לו [איסור השוה לכל] או שנבעלה לחלל אע"פ שהיא מותרת להנשא לו. לפיכך הנרבעת לבהמה [אע"פ שהיא בסקילה] לא נעשית זונה ולא נפסלה לכהונה. וכן הבא על הפנויה [אפילו היתה קדשה שהפקירה עצמה לכל אע"פ שהיא במלקות] או על הנדה [לא נעשית זונה] שהרי אינן אסורות להנשא לו אבל הנבעלת לאחד מאיסורי לאוין השוין בכל ואינן מיוחדין בכהנים או מאסורי עשה ואין צריך לומר למי (שהוא) [שהיא] אסורה לו משום ערוה או גוי או עבד הואיל והיא אסורה להנשא לו הרי זו זונה. וכן גיורת ומשוחררת. ואפילו נשתחררה פחותה מבת שלש שנים הואיל ואינה בת ישראל הרי זו זונה ואסורה לכהן. מכאן אמרו גוי ועבד ונתין וממזר או גר עמוני ומואבי או מצרי ואדומי ראשון ושני פצוע דכא וכרות שפכה או חלל שבאו על היהודית עשאוה זונה ונפסלה לכהונה ואם היתה כהנת נפסלת מן התרומה. וכן יבמה שבא עליה זר עשאה זונה.
<h2>דף סא.</h2>
כתב רב נטרונאי גאון ז"ל כהן דנסיב גרושה או אחת מהפסולות ושמתו יתיה תרין תלתא זימני ולא שבקיה ואמר לא ניחא לי(ה) למהוי כהן לא משגחינן ליה דאמרינן מנין שאם לא רצה ת"ל וקדשתו בעל כרחו. וכל מאן דאמר בעינא למעבד עבירה לא שבקינן ליה וכ"ש כהן דרחמנא קדשיה. ואי הוה קא מחיל זרעיה לישתמר דכל יומא דאיתיה בהד(א)[ה] בעבירה קאים וליכרזו על בניה דחללי נינהו ועל בנתיה דפסולן לאנסובי לכהנים עכ"ל. תשובה אחרת לגאון ז"ל ומתבעי לאפרושינון ואכרוזי עליהון דלפרשו כהנים מינהון דלא ליתקלון בהון וכהן פושע הוא דרחמנא קדשיה ליה ולזרעיה ואיהו קא מחיל זרעיה מתבעי לשמותיה עד דפריש מינה ואלקיוה ויראו אחרים ויוסרו. ואי הוה חיישינן דאזיל לדוכתה אחריתי ופריס ידיה הוה קייצין ליה לראש אצבעתיה וקבעין ביה מומא דלא ליפרוס ידיה עכ"ל. והרמב"ם ז"ל כתב בפתיחה שלחה בנוא אמון על כהן שנשא גרושה והחרים את שניהם במצרים ואלקהרה ושלח הפתיחה למקום שעשה המעשה הרע ושיחרימו אותם בשמם והחרים כל בת ישראל ובר ישראל שישא ויתן עמהם ויאכל וישתה וישב עמהם תוך ד' אמות. ומי שיכנס להם לשמחה ולאבלות שיהיה (לה) [כהם]. ומי שישתתף עמהם בחיים ובמות וחייב לסקול ארונם כשימותו וקבורתו יהיה בלא צדוק הדין והראות שמחה וששון באבדם ומצוה להזהיר הנשים בתכלית האזהרה מלהכנס עם הזונה בשום מקום ואפילו בבית המרחץ. וכזה ראוי לנו השומעים בקול י"י שנפריש ונבדיל כל הקמים עליו ועוברים על מצוה ממצותיו שהן מצות האל ית' ולא נניח בינינו וביניהם שיתוף ולא שייכות בשום ענין ולא בשום פנים עד שישובו לאל ית' וכשישובו יגרשנה ויבואו לב"ד וילקה (ולקה) כל אחד מהן מכת מרדות וישבע כל אחד מהן בספר התורה המקודש שלא ישובו לעשות כמעשה הזה לעולם ולא ישא נשים בעבירה לעולם ויתודו את עונם ברבים כמו שמרו ברבים אז נתיר להם החרם. ואם יתמידו במרים תודיעונו כדי שיצאו הפתיחין להם (העירות) [לעירות] הקרובות והרחוקות ותחדשו עוד עליהם החרם ברבים אם לא ישובו כי לא יתכן להתרשל בכמו המעשה הרע הזה הגדול להרים יד במרי ולכפור במשה ובתורתו הקדושה בגלוי ובפרהסיא ונתעלם מזה. וחלילה לאל שנסביר פנים בזה או שנפחד משום אדם או נעשה לכבודו ובעל הרחמים ארך אפים יחזירם למוטב. עכ"ל. והאילונית מותרת לכהן ואינה זונה.
<h2>דף סא:</h2>
כל כהן שבא על גויה בין גדול בין הדיוט לוקה משום זונה [שהרי אינה בת קדושין] והוא אסור בבעילת זונה בין ישראלית בין גויה. וכתב הר"י מקורביל ז"ל איזו היא זונה כשזנתה תחת בעלה. ר' עקיבא אומר [זונה] זו מופקרת. ר' מתיא בן חרש אומר אפילו הלך בעלה להשקותה ובא עליה [בדרך] עשאה זונה. ר' יהודה אומר זונה זו אילונית. וחכמים אומרים אין זונה אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות פי' מכל אותן שאין קדושין תופסין בהן ואפילו מגוי. והר"ף כתב מיהו בפרק הבא על יבמתו פי' (הקונדס) [הקונטרס] דה"ה לכל הפסול לה ואפילו חייבי לאוין וצ"ע בס"ג ע"כ. וכן אמר רבא בשם ר' אליעזר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה. ומדאמר רב נחמן אין הלכה כר' אליעזר מכלל דהלכה ככל האחרים. עכ"ל.
<h2>דף סח.</h2>
כתב הרמב"ם ז"ל קודם מתן תורה היה אדם פוגע באשה בשוק אם רצה הוא והיא נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך לו וזו היא הנקראת קדשה משנתנה תורה נאסרה שנאמר לא תהיה קדשה. לפיכך הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה מן התורה לפי שבעל קדשה. עוד כתב ז"ל מפי השמועה למדו שהזונה האמורה בתורה היא כל שאינה בת ישראל או בת ישראל שנבעלה לאדם שהיא אסורה להנשא לו [איסור השוה לכל] או שנבעלה לחלל אע"פ שהיא מותרת להנשא לו. לפיכך הנרבעת לבהמה [אע"פ שהיא בסקילה] לא נעשית זונה ולא נפסלה לכהונה. וכן הבא על הפנויה [אפילו היתה קדשה שהפקירה עצמה לכל אע"פ שהיא במלקות] או על הנדה [לא נעשית זונה] שהרי אינן אסורות להנשא לו אבל הנבעלת לאחד מאיסורי לאוין השוין בכל ואינן מיוחדין בכהנים או מאסורי עשה ואין צריך לומר למי (שהוא) [שהיא] אסורה לו משום ערוה או גוי או עבד הואיל והיא אסורה להנשא לו הרי זו זונה. וכן גיורת ומשוחררת. ואפילו נשתחררה פחותה מבת שלש שנים הואיל ואינה בת ישראל הרי זו זונה ואסורה לכהן. מכאן אמרו גוי ועבד ונתין וממזר או גר עמוני ומואבי או מצרי ואדומי ראשון ושני פצוע דכא וכרות שפכה או חלל שבאו על היהודית עשאוה זונה ונפסלה לכהונה ואם היתה כהנת נפסלת מן התרומה. וכן יבמה שבא עליה זר עשאה זונה.
<h2>דף פה.</h2>
הבא על השניות וכיוצא בהן כגון שבא על קרובת חלוצתו או על חלוצתו לא עשאה זונה. כל שנבעלה לאדם שע[ו]שה אותה זונה בין באונס בין ברצון [בין בזדון] בין בשגגה בין כדרכה בין שלא כדרכה כיון שהערה בה נפסלה משום זונה. לפיכך אשת איש שנבעלה לאחר בין באונס בין ברצון נפסלה לכהונה.
<h2>דף פח:</h2>
כתב רב נטרונאי גאון ז"ל כהן דנסיב גרושה או אחת מהפסולות ושמתו יתיה תרין תלתא זימני ולא שבקיה ואמר לא ניחא לי(ה) למהוי כהן לא משגחינן ליה דאמרינן מנין שאם לא רצה ת"ל וקדשתו בעל כרחו. וכל מאן דאמר בעינא למעבד עבירה לא שבקינן ליה וכ"ש כהן דרחמנא קדשיה. ואי הוה קא מחיל זרעיה לישתמר דכל יומא דאיתיה בהד(א)[ה] בעבירה קאים וליכרזו על בניה דחללי נינהו ועל בנתיה דפסולן לאנסובי לכהנים עכ"ל. תשובה אחרת לגאון ז"ל ומתבעי לאפרושינון ואכרוזי עליהון דלפרשו כהנים מינהון דלא ליתקלון בהון וכהן פושע הוא דרחמנא קדשיה ליה ולזרעיה ואיהו קא מחיל זרעיה מתבעי לשמותיה עד דפריש מינה ואלקיוה ויראו אחרים ויוסרו. ואי הוה חיישינן דאזיל לדוכתה אחריתי ופריס ידיה הוה קייצין ליה לראש אצבעתיה וקבעין ביה מומא דלא ליפרוס ידיה עכ"ל. והרמב"ם ז"ל כתב בפתיחה שלחה בנוא אמון על כהן שנשא גרושה והחרים את שניהם במצרים ואלקהרה ושלח הפתיחה למקום שעשה המעשה הרע ושיחרימו אותם בשמם והחרים כל בת ישראל ובר ישראל שישא ויתן עמהם ויאכל וישתה וישב עמהם תוך ד' אמות. ומי שיכנס להם לשמחה ולאבלות שיהיה (לה) [כהם]. ומי שישתתף עמהם בחיים ובמות וחייב לסקול ארונם כשימותו וקבורתו יהיה בלא צדוק הדין והראות שמחה וששון באבדם ומצוה להזהיר הנשים בתכלית האזהרה מלהכנס עם הזונה בשום מקום ואפילו בבית המרחץ. וכזה ראוי לנו השומעים בקול י"י שנפריש ונבדיל כל הקמים עליו ועוברים על מצוה ממצותיו שהן מצות האל ית' ולא נניח בינינו וביניהם שיתוף ולא שייכות בשום ענין ולא בשום פנים עד שישובו לאל ית' וכשישובו יגרשנה ויבואו לב"ד וילקה (ולקה) כל אחד מהן מכת מרדות וישבע כל אחד מהן בספר התורה המקודש שלא ישובו לעשות כמעשה הזה לעולם ולא ישא נשים בעבירה לעולם ויתודו את עונם ברבים כמו שמרו ברבים אז נתיר להם החרם. ואם יתמידו במרים תודיעונו כדי שיצאו הפתיחין להם (העירות) [לעירות] הקרובות והרחוקות ותחדשו עוד עליהם החרם ברבים אם לא ישובו כי לא יתכן להתרשל בכמו המעשה הרע הזה הגדול להרים יד במרי ולכפור במשה ובתורתו הקדושה בגלוי ובפרהסיא ונתעלם מזה. וחלילה לאל שנסביר פנים בזה או שנפחד משום אדם או נעשה לכבודו ובעל הרחמים ארך אפים יחזירם למוטב. עכ"ל. והאילונית מותרת לכהן ואינה זונה.
<h2>דף צב:</h2>
כתב הרמב"ם ז"ל קודם מתן תורה היה אדם פוגע באשה בשוק אם רצה הוא והיא נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך לו וזו היא הנקראת קדשה משנתנה תורה נאסרה שנאמר לא תהיה קדשה. לפיכך הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה מן התורה לפי שבעל קדשה. עוד כתב ז"ל מפי השמועה למדו שהזונה האמורה בתורה היא כל שאינה בת ישראל או בת ישראל שנבעלה לאדם שהיא אסורה להנשא לו [איסור השוה לכל] או שנבעלה לחלל אע"פ שהיא מותרת להנשא לו. לפיכך הנרבעת לבהמה [אע"פ שהיא בסקילה] לא נעשית זונה ולא נפסלה לכהונה. וכן הבא על הפנויה [אפילו היתה קדשה שהפקירה עצמה לכל אע"פ שהיא במלקות] או על הנדה [לא נעשית זונה] שהרי אינן אסורות להנשא לו אבל הנבעלת לאחד מאיסורי לאוין השוין בכל ואינן מיוחדין בכהנים או מאסורי עשה ואין צריך לומר למי (שהוא) [שהיא] אסורה לו משום ערוה או גוי או עבד הואיל והיא אסורה להנשא לו הרי זו זונה. וכן גיורת ומשוחררת. ואפילו נשתחררה פחותה מבת שלש שנים הואיל ואינה בת ישראל הרי זו זונה ואסורה לכהן. מכאן אמרו גוי ועבד ונתין וממזר או גר עמוני ומואבי או מצרי ואדומי ראשון ושני פצוע דכא וכרות שפכה או חלל שבאו על היהודית עשאוה זונה ונפסלה לכהונה ואם היתה כהנת נפסלת מן התרומה. וכן יבמה שבא עליה זר עשאה זונה.
